גזר דין בתיק ת"פ 3119-09-12

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בביצוע העבירות הבאות: הכשלת שוטר לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 וכן הסעה של תושבים זרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל). על פי עובדות כתב האישום, ביום 1.9.12 בכביש 431 לכיוון מערב, נהג הנאשם ברכב מסוג פלסווגן מ.ר 7872818 כאשר חלונותיו מכוסים מדבקות כהות. בנסיבות המתוארות סימן שוטר לנאשם לעצור בצד הדרך והנאשם לא שעה להוראותיו, עד אשר נחסם על ידי ניידת משטרה ונאלץ לעצור. מיד לאחר מכן הנאשם יצא מהרכב והחל לברוח רגלית כאשר הוא מתקרב לנתיב נסיעת הרכבים ולא נשמע להוראות השוטר לעצור עד אשר נתפס על ידו. הנאשם הסיע ברכב שבעה תושבי האזור כאשר אין בידיהם אישור כניסה או שהייה כחוק בתחומי מדינת ישראל.

2.         לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש. מחמת גילו של הנאשם נתקבל תסקיר בעניינו מטעם שירות המבחן ואשר לפיו הנאשם הינו יליד 1991, נשוי ואשתו מצויה בחודשי היריון מתקדמים. בתסקיר ישנו תיאור של הרקע המשפחתי שבו גדל, והיותו הצעיר מבין עשרה ילדים ומדבריו בפני קצינת המבחן עולה כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו מתוך מניע כספי על רקע חובותיו הרבים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נמצא בתהליך של הידרדרות וכי ההליכים הפלילים שננקטו כנגדו בעבר לא היוו גורם מרתיע ומציב גבולות עבורו. שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית ומציבת גבולות של מאסר קצר אשר ייקח בחשבון את תקופת מעצרו בתיק זה מאז 1.9.12 ועד היום.

3.         לחובתו של הנאשם שתי הרשעות קודמות מבית משפט השלום בירושלים. הראשונה משנת 2011 בעבירות של תקיפת שוטר  והפרת הוראה חוקית והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית ואשר נדון בגינה לתקופת מאסר בפועל של שישה חודשים. השניה מ- 5.12.12 בעבירות של פריצה לרכב, פירוק חלקים מרכב, גניבה מרכב, קבלת דבר במרמה והונאה בכרטיס חיוב ונדון בגינה למאסר בפועל לתקופה של שלושה חודשים (ראו ת/1, נ/2-נ/5).

4.         באת כוח המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם לעבירה של הסעה של תושבי אזור שנכנסים לישראל שלא כדין נעה בין עבודות שירות למאסר ממש וכי האירוע נשוא כתב האישום יש לראותו בחומרה יתרה וזאת הן בשל העובדה שהדבר בוצע ממניע כספי וכן גם לאור מספר המוסעים ברכב. בנוסף עתרה למאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה בפועל, פסילת רישיון נהיגה על תנאי וכן חילוט הרכב ששימש לביצוע העבירה וכן גם הכסף שנתפס עם הנאשם. בא כוח הנאשם הפנה לרקע המשפחתי שבו גדל וכן לעובדה שעבר תהליך גמילה מסמים, הודאת הנאשם, היותו נשוי ובקרוב אב לילדה ועתר להסתפק במאסר שיחפוף את תקופת מעצרו.

הסעה של תושב אזור בנסיבות מחמירות

5.         סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב 1952, קובע כדלקמן:

"(ג)       (1) המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל    שלא כדין - דינו מאסר שנתיים או הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; הוראות פסקה זו יעמדו בתוקפן עד ליום כ"ט באדר ב' תשע"ד (31 במרס 2014);

(1א) המסיע ברכב תושב זר השוהה בישראל שלא כדין, באחת מהנסיבות כמפורט להלן, דינו - מאסר שלוש שנים, או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין:

(א)   נעשה שינוי ברכב, לרבות הוספת תוספת או התקנה מתקן, במטרה להסתיר את התושב הזר השוהה בישראל שלא כדין;

(ב)      הוסעו ברכב שישה תושבים זרים או יותר, השוהים בישראל שלא כדין;

(ג)     ההסעה נעשתה במסגרת שירותי הסעות שמטרתן לאפשר כניסה לישראל או שהייה בה, שלא כדין, של תושבים זרים, כאמור בסעיף קטן (ג6)."

(ההדגשה לא במקור)

6.         הנאשם שבפני הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, שהעונש המקסימאלי בגינה הוא שלוש שנות מאסר או קנס פי ארבעה מהקנס שנקבע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין. הנסיבה המחמירה מתבטאת בכך שהוסעו ברכב יותר משישה תושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין. סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, אשר עניינו הסעת למעלה משישה תושבים זרים, ועקב כך העונש המקסימאלי הרלוונטי לעבירה הוא שלוש שנות מאסר, הוסף לחוק הכניסה לישראל מכח חוק שהייה שלא כדין (איסור סיוע) (הוראות שעה) (תיקון מס' 13), תש"ע - 2010 (ס"ח, 2236, עמ' 446, ח' בניסן התש"ע, מיום 23.3.10) (להלן: תיקון מס' 13).

7.         בהצעת החוק לתיקון מס' 13 (הצ"ח 478, י' בשבט התש"ע, 25 בינואר 2010) נאמר כדלקמן:

"לאור מיסוד התופעה של הסעת תושבים זרים השוהים בישראל שלא כדין, כפי שהוסבר בחלק הכללי לדברי ההסבר, מוצע לקבוע ענישה מחמירה יותר, ולפיה יהיה ניתן להטיל עונש של עד שלוש שנות מאסר, כאשר מתקיימות נסיבות מחמירות שבהן כאמור ההסעה נעשתה תוך שימוש באמצעים מתוחכמים ובשיטות עבודה המעידות כי ההסעה נעשתה באופן מאורגן ומסודר. המצבים המוצעים בהתקיימם מוצע להחמיר את הענישה הם:

(א)...

(ב) הסעה של שישה תושבים זרים או יותר, שכן, במרבית המקרים, אין מדובר בהסעה אקראית ברכב פרטי, אלא בהסעה ברכב שמטרתו היא הסעה מאורגנת של תושבים זרים".

מדיניות הענישה בעבירות של הסעה, העסקה והלנה של תושב שטחים

8.         מדיניות הענישה בעבירות של הסעה, העסקה והלנה של תושבי האזור נקבעה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.2.06, (להלן: הלכת אבו סאלם). אומנם פסק הדין ניתן לפני תיקון מספר 13, אך הדברים שנאמרו שם הינם טובים ונכונים גם למקרה שבפני, כאשר אני לוקח בחשבון את ההחמרה בעונש המקסימאלי, עקב קיומה של נסיבה מחמירה בדמות מספר מוסעים שעולה על שישה. בהלכת אבו סאלם כבוד השופט חשין עמד על כללי הענישה המנחים בעבירות מעין אלה, וזאת בשל התופעה של פערים משמעותיים בענישה בין בתי המשפט השונים. נביא את תמצית הכללים כפי שנקבעו בפסק הדין:

א.      להלכה שנקבעה ברע"פ 5198/01 טלעת חטיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 769, יש שתי אונות (להלן: הלכת חטיב). האונה האחת היא שעבירה לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952, היא עבירה חמורה וכי העונש הראוי לה הוא עונש מאסר בפועל. האונה השניה, נסובה על החריג, היינו אותן נסיבות "יוצאות מגדר הרגיל" העשויות לשלול הטלתו של עונש מאסר. שתי האונות כפופות לעיקרון היסוד בדיני העונשין, קרי כי ענישה בפלילים לעולם ענישה אינדיבידואלית היא (פסקה 9 להלכת אבו סאלם);